Name: אות מטהרן
Start: 2025-01-08T19:30:00+02:00
Location: סירקין 5, 3311605 חיפה, ישראל

$\u05d0\u05d5\u05ea \u05de\u05d8\u05d4\u05e8\u05df$

יום רביעי 08/01 בשעה 19:30
מקום לשירה, סירקין 5, חיפה
כניסה חופשית בהרשמה מראש >>> https://did.li/clc6q
רון דהן מארח את הסופר פיאם פילי, שמצא מקלט בישראל והתיישב בשכונת הדר בחיפה.
״פיאם פילי הוא כנראה האדם שמגלם את הטרגיות המזרח־תיכונית בגופו ובנפשו, באהבתו ובכתיבתו.״ (רון דהן, ידיעות אחרונות, 2024)
פיאם פילי נאלץ לברוח מאיראן לטורקיה לאחר שנרדף בשל היותו הומוסקסואל מוצהר ומתנגד משטר. ב-2016, לאחר שנה וחצי באיסטנבול, הגיע לישראל בהזמנת שרת התרבות ושר הפנים דאז. ספרו הראשון שראה אור בעברית, ״אני אצמח ואניב פירות; תאנים״, פורסם ב-2015 בתרגומה של אורלי נוי. המסע להשגת מעמד חוקי בישראל היה ארוך ומורכב, ובשנותיו הראשונות בתל-אביב חי כפליט. ספרו החדש ״מאדאם זונה״ (רסלינג, תרגום: אורלי נוי) חושף בכנות נוקבת את המציאות הקשה של חיי פליטות, התמודדות עם התמכרות ומאבק יומיומי להישרדות בצל תחושת ארעיות מתמדת.
"אף פעם לא עזבתי את איראן, אתה מבין, רציתי להישאר קרוב. טהרן והחיים שלי שם, הם הסיבה למה שקרה לי בתל־אביב".

“A Sign from Tehran”
Wednesday, January 8th at 19:30
ֿPoetry Place, Sirkin 5, Haifa
Free entry with advance registration >>> https://did.li/clc6q

Ron Dahan hosts writer Payam Feili, who found refuge in Israel and settled in Haifa's Hadar neighborhood.
"Piam Feili is perhaps the person who embodies Middle Eastern tragedy in his body and soul, in his love and in his writing." (Ron Dahan, Yedioth Ahronoth, 2024)
Payam Feili was forced to flee Iran to Turkey after being persecuted for being an openly gay man and a regime opponent. In 2016, after a year and a half in Istanbul, he arrived in Israel at the invitation of then-Minister of Culture and then-Minister of Interior. His first book published in Hebrew, "I Will Grow and Bear Fruit; Figs," was released in 2015, translated by Orly Noy. The journey to obtaining legal status in Israel was long and complex, and in his first years in Tel Aviv, he lived as a refugee. His new book "Madame Whore" (Resling, Hebrew translation: Orly Noy) reveals with piercing honesty the harsh reality of refugee life, dealing with addiction, and the daily struggle for survival under a constant sense of impermanence.

"I never left Iran, you understand, I wanted to stay close. Tehran and my life there, they're the reason for what happened to me in Tel Aviv."